עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' צור ואח'

החלטה

בענין : בקשת רשות להתגונן

1. התובעת השכירה דירה לשלום צור ( להלן "השוכר") במסגרת הסכם שכירות לא מוגן מיום

26.12.93 ( להלן "ההסכם") . מדובר בהסכם שכירות לתקופה של שנה , המוארך מאליו עם

סיומו לתקופה בלתי מסויימת , תוך מתן אפשרות לכל אחד מהצדדים לסיים את תקופת

השכירות בהודעה בכתב של 60 יום מראש .

דמי השכירות נקבעו על סך של 239.8 ₪. בס' 7 לכתב התביעה הוסבר כי שכר הדירה היה

נמוך יחסית כיוון שהשוכר היה זכאי להנחה של 30% כנכה צה"ל . התובעת טוענת כי המבקש

לא ידע על ההנחה שכן לא צויינה במפורש בהסכם השכירות . לא ניתן לקבל טענה זו בשלב זה ,

שכן לא נסתרה טענת המבקש בס' 5 לתצהירו לפיה הכיר את השוכר , שהיה הבוס שלו .

2. בסעיף 5.ז. להסכם נקבע כי אי תשלום של דמי השכירות במלואם ובמועדם וביטול של הוראת

הקבע יהוו הפרה יסודית של ההסכם . בס' 28 להסכם נקבע כי הפרה יסודית של ההסכם

מאפשרת לתובעת לבטלו מיד ומחייבת את השוכר לפנות את המושכר תוך חודש ימים .

לאור האמור לעיל לא ניתן לקבל בשלב זה את טענת התובעת בס' 12.ד. לתגובה לפיה התובעת

לא מוסמכת מכח הדין ( חקיקה , תקנות ונהלים ) להודיע לשוכר על ביטול הסכם השכירות

אלא לאחר שקיבלה הנחייה לעשות כן ממשרד הבינוי והשיכון . יש לקבל את טענת ב"כ

הנתבע לפיה טענה זו צריכה להתברר בהליך משפטי מלא , שכן היא אינה מעוגנת בכתב התביעה

על נספחיו או בהוראת דין מפורשת וספציפית אליה הפנתה התובעת . יתרה מזאת , טענה זו

מנוגדת ללשונו הברורה של ההסכם אותו ערכה התובעת .

3. המבקש ונתבע נוסף שלא טרח להגיש בקשת רשות להתגונן , חתמו על ערבות לקיום התחייבויות